שתי תפיסות של אסטרטגיה רבתי בתולדות הציונות

ד"ר אורי מילשטיין 26.11.2007 08:06
בנימין נתניהו נואם בטקס הענקת הפרס

בנימין נתניהו נואם בטקס הענקת הפרס


דברים שאמר ד"ר אורי מילשטיין בטקס קבלת פרס ז'בוטינסקי למחקר לשנת תשס"ח, ביום א' 25 בנובמבר 2007



 

    לאתר הפורום לתחקור קרבות | לדף מלחמת לבנון השניה |לדף עלילת-דם בדיר יאסין - הספר השחור |

 

שתי גישות של אסטרטגיה-רבתי התמודדו זו עם זו בראשית דרכה של התנועה הציונות וההתיישבות בארץ ישראל: גישה לאומית ריאליסטית של זאב ז'בוטינסקי והתנועה הרוויזיוניסטית  וגישה אוטופיסטית, מרכסיסטית, המאמינה בקץ ההיסטוריה ובקץ המלחמות של דוד בן גוריון ו"תנועת העבודה". על סמך תובנה היסטורית מעמיקה טען ז'בוטינסקי שהגשמת הציונות תתקל בהכרח בהתנגדות הולכת וגוברת מצד ערביי ארץ ישראל והעולם הערבי-מוסלמי כולו.ולכן יש לפתח מערכת ביטחון יעילה – קיר ברזל – שתנטרל את האיומים. בן גוריון וחבריו לעומת זאת טענו בהשפעת מסורת השלוםה נצחי של קנט, קץ ההיסטוריה של הגל,  וקץ הפוליטיקה של מרכס, שבניית חברה חדשה וצודקת במתכונת מרכסיסטית בארץ ישראל תשמיט כל עילה למלחמה. מכאן הם ה גיעו למסקנה  שאין טעם להקדיש משאבים יקרים לפתח מערכת ביטחון יעילה ביישוב היהודי ולאחר מכן במדינת ישראל.

 

כבר מראשית ההתיישבות וייתר שאת לאחר הצהרת בלפור והחלת השלטון הבריטי על ארץ ישראל, התברר שז'בוטינסקי צדק: וערביי ארץ ישראל פעלו ככל יכולתם להשמיד את המפעל הציוני בעודו באיבו. אבל לא ז'בוטינסקי הריאליסט אלא בן גוריון וחבריו הצליחו להשתלט על מערכת הפוליטית היישובית הציונית והממלכתית. כיוון שהצליחו להשתלט הם   סרבו להודות שטעו. התוצאה: פתרונותיהם הביטחוניים באו תמיד בעקבות אסונות ולא לקראתם. הסוציאליסטים הציונים  הקימו את ארגון ההגנה רק אחרי מאורעות 1920, את הפו"ש רק אחרי תחילת מאורעות 1936  ואת החטיבות המיועדות למלחמה רק שבועיים לפני שפרצה מלחמת העצמאות. גם אחרי הקמת המדינה סרבו בן גוריון וחבריו להפיק לקחים והמשיכו לדבוק באידיאולוגיה הדוגמאטית שלהם. התוצאה: ישראל הגיעה בלתי מוכנה מוכנה למלחמת יום הכיפורים, לשתי האינתיפאדות ולמלחמת לבנון והשנייה ושלמה על כך מחיר יקר גם בחיי אדם גם במשאבים ובעיקר ובנטישת מטרות לאומיות.

 

 פרשת דיר יאסין ממערב לירושלים ב-9 באפריל 1948 שאותה חקרתי ואת ממצאיי פרסמתי בספרי החדש "עלילת דם בדיר יאסין – הספר השחור", מאפיינת את הדוגמטיזם של בן גוריון וחבריו ואת דרכם להשליט את הדוגמא שלהם על הציבור כולו. הם העלילו מעשה טבח שלא היה ולא נברא על אנשי אצ"ל ולח"י. המניע היה "ריאליזם סוציאליסטי" שפותח לכדי אמנות בברית המועצות של סטאלין:  לתאר אירועים לא לפי מה שהתרחש בהם אלא לפי מה שטובת המפלגה דורשת. מטרת העלילה בדיר יאסין היתה להדביק אות קין על אנשי אצ"ל ולח"י כדי ששני הארגונים יפורקו ואנשיהם יתגייסו כטוראים לצה"ל אחרי הקמתה של מדינת ישראל. אם אצ"ל ולח"י היו המשתלבים בצה"ל כארגונים היו מפקדיהם מקבלים דרגות בכירות כפי שקיבלו מפקדי הפלמ"ח. או אז היו מתקשים אנשי תנועת העבודה בהנהגת בן גוריון את תוכניתם ולהשתמש בצה"ל כמכשיר לאינדוקטרינציה של האידיאולוגיה האוטופיסטית שלהם. האוטופיסטים  גם בקשו למנוע את שילובם של הרוויזיוניסטים, ובעיקר את שילובו של מפקד אצ"ל מנחם בגין בממשלת ישראל הראשונה.

 

תוכניתם של בן גוריון וחבריו הצליחה:  הם הפכו את הטבח שלא היה בדיר יאסין למיתוס מכונן של התרבות הישראלית וכך לא רק מנעו ממפקדי אצ"ל ולח"י להשתלב כקצינים בכירים בצה"ל והפכו אותו למכשיר להפצת תעמולתם, אלא גם הפכו את תנועת החרות מיסודם של אצ"ל והתנועה הרוויזיוניסטית לתנועה שלא ראוי לשלבה בשלטון בישראל. הם נתנו לכך ביטוי בסיסמת הבחירות המפורסמת שלהם: "בלי חרות ובלי מק"י" כך הם קבעו שדין אחד ללוחמי המחרת שגירשו את הבריטים מן הארץ ולסוכניה של ברית המועצות. הצלחה זאת של אסטרטגיית העל האוטופיסטית של הולידה את תרבות "שלום עכשיו" שהחלישה ומחלישה את מערכת הביטחון של ישראל וכופה על הישראלים ויתור על מטרות לאומיות.

 

כתבה בערוץ 7 על הענקת פרס ז'בוטינסקי  

פרסום הדברים במחלקה ראשונה

 

התעודה


Article viewed 4256 times



אורי מילשטיין
Anonymous
ניר ליברמן
2.1.1.1.2. צודק ב-100%
טליה וולף
דוד ליבוביץ
שחר ביבס
2.1.1.1.3.1.1. תגובה לדוד
Anonymous
2.1.1.1.3.2. טליה,
רינת
2.1.1.1.3.3. טליה,
יוליה גולצקר
קונדרובה אירה
אורי מילשטיין
רועי גבאי
אנטולי סוסקין
דנה טופול
מעיין צברי
מעין הייט
יוליה גולצקר
אלברט שבות
אורי מילשטיין
ניסים כהן
דני אברהמי
דני אברהמי
karalnik igor
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
Anonymous
אורי מילשטיין
אהובה1
ניקולאי
א מ רול
אורי מילשטיין
אבי אהרן
אוהד קמין
אורי מילשטיין
תמר רצ'קימן
גל אסא
7.5.1.2.4.2.4.3.1.1.1. תגובה לתמר
אירה קונדרובה
שגיב וינטרוב
7.5.1.2.4.2.5. רק אכזריות
אדם אילן
רותם אור
7.5.1.2.4.4.2. תגובה לר.יגר
אורי מילשטיין
קארן זלדיץ
אורי מילשטיין
טליה וולף
טליה וולף
יוליה גולצקר
13.1.1.1.1. מה?
יוכי פרל
דוד ליבוביץ
רינת
20.1.1.1.1.1.1. דוד,
Anonymous
20.1.1.1.1.1.2. תגובה לדוד
אלי קושניר
20.1.1.1.1.1.4. חיזוק לדוד
אהובי
רינת
20.1.1.1.1.1.6.2. כל הכבוד אהובי!
אושרת
נעם צמח
דנה טופול1
23.2.1. צודק
ענבל ארוש
עדנה
מרטי לגלם
אברהם קלמנוביץ
יוכי פרל
נעם תמח
יוכי פרל
ורוניקה ניסנוב
אלי קושניר
תמר רצ'קימן
אירה קונדרובה
30.1.1.2. ...
יוכי פרל
מעין הייט
גל אסא
גל אסא
אורי מילשטיין
טליה וולף
דני אברהמי
30.3.2.1.2.1. תגובה ליואב
שרון אופיר
שגיב וינטרוב
אירה קונדרובה
אורי מילשטיין
30.3.3.1. הבחינה
רועי גבאי
שגיב וינטרוב
קרין קצב
אורי מילשטיין
קרין קצב
אורן בשארי
רותם אור
מעין הייט
Anonymous
שגיב ארדיטי
לירן עובדיה
לירן עובדיה
מעיין וייס.
ציון
טל מינקוביץ
55.1.1. תגובה
יצחק רעות
אפרת שלו
ציון ע
ולדימיר פוטפוב
תמרה
מתן עמוס
מרינה שניידרמן
טל מינקוביץ
karalnik igor
הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה